החלטה בתיק בר"ע 40923-01-13

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.         בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, שבמסגרתה ניתנה לצדדים רשות לחקור את המומחה מתחום הכימיה האורגנית שמונה על ידי בית הדין, למשיב ניתנה רשות להמציא חוות דעת משלימה מטעמו וכן התאפשרה חקירתה הנגדית של המומחית מטעם המבקש (השופט אילן איטח; ב"ל 7581/04, 450/03; החלטה מיום 13.1.13).

רקע עובדתי

2.         המשיב, שהיה נהג אוטובוס בחברת "דן" משנת 85' ועד לשנת 92', הגיש תביעה כנגד המבקש להכיר בחשיפתו לצמר סלעים במסגרת עבודתו כגורמת למחלתו וכתוצאה מכך להכיר במחלתו כ" פגיעה בעבודה" כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

3.         בהחלטת בית הדין האזורי מיום 5.6.11 מונה כמומחה בתחום הכימיה האורגנית ד"ר עופר ריעני, אשר שימש, בין היתר, כמנהל מעבדות לכימיה בטכניון, ומכישוריו כפי שפורטו בחוות דעתו הראשונה עולה כי הוא מומחה בנושא אנליזה של סיבים וכל הכרוך בכך (להלן - " המומחה"). המומחה נדרש להשיב לשאלות אלה: א. האם הסיבים שנמצאו בריאותיו של המשיב הם סיבי צמר סלעים? ב. האם לאור תנאי העבודה (אשר פורטו בהחלטה), קיים מנגנון הגורם להתפזרות סיבי צמר סלעים בחלל האוטובוס באופן ששאיבת האוויר על ידי המשיב גורמת לסיבים לחדור לריאותיו.

4.         ביום 5.9.11 ניתנה חוות דעתו של המומחה וביום 2.8.12 השיב המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו.

5.         לאחר קבלת חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה ביקש המשיב לחקור אותו בחקירה נגדית. לעמדתו, אין מדובר במומחה רפואי אלא בכימאי וחוות דעתו לא ניתנה לעניין שברפואה אלא לעניין שבמדע. על כן, הנחיות נשיאת בית הדין הארצי בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (להלן - " ההנחיות" או " הנחיות בית הדין"), אינן חלות על מינויו ושאלות הבהרה אינן יכולות לשמש תחליף לחקירתו הנגדית בסוגיות מקצועיות מורכבות.

6.         המבקש התנגד לבקשת המשיב. לדבריו, למינוי המומחה קדם בירור מעמיק לעניין מומחיותו הספציפית הנדרשת לצורך ההליך בבית הדין קמא; בפני המומחה עמדו כל חוות הדעת המקצועיות והנתונים העובדתיים; תחום התמחותו של המומחה היא אנליזה של סיבים; יש להחיל את הנחיות בית הדין גם על מומחה זה; ואין הנחיות בית הדין מתירות חקירתו הנגדית של המומחה, אלא בנסיבות חריגות ויוצאות דופן שאינן חלות במקרה דנן. 

החלטת בית הדין קמא

7.         ביום 13.1.13 ניתנה החלטת בית הדין קמא אשר קבעה -

" לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ובשים לב לכך שעסקינן במומחה שאיננו מומחה רפואי ולפיכך הכלל הוא הפוך, דהיינו נקודת המוצא היא היתר לחקירתו הנגדית של המומחה מטעם ביה"ד אני נענה לבקשת התובע.

כך או כך אני סבור שהדרך היעילה לבירור חילוקי הדעות לגבי סוג החומר שנמצא בכיח בראותיו של התובע היא בדרך החקירה הנגדית במשותף עם חקירתה הנגדית של המומחית מטעם התובע. כך שאף אם נלך לפי שיטתו של הנתבע לפיה יש להחיל על המומחה הנוכחי את הכללים שנקבעו לגבי חקירת מומחה רפואי, התוצאה היא שיש להיענות לבקשה לחקירתו הנגדית."

            על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

בקשת רשות הערעור

8.         המבקש טוען כי אף שעסקינן במומחה מתחום הכימיה האורגנית ולא במומחה מתחום הרפואה, יש להחיל עליו את הנחיות בית הדין, שהכלל הקבוע בהן הוא כי על פי רוב אין להתיר את חקירת המומחה. לעמדתו, על פי פסיקת בית הדין ומאמרי מלומדים ישנה פרוצדורה מיוחדת למינוי מומחים רפואיים בהליכים המתנהלים בבתי הדין לעבודה ומטרת המינוי היא לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו לשם הכרעה בשאלה המונחת לפתחו, לייעל את הדיון ולהביא לשוויון בין הצדדים.

            עוד טוען המבקש, כי המומחה מונה על ידי בית הדין קמא לאחר בדיקה מקיפה של כישוריו; כי המשיב לא ערער על מינוי זה ומכאן שאינו רשאי עוד לערער על כישוריו המקצועיים של המומחה; כי לאחר שניתנה חוות דעת המומחה, דרך המלך היא להציג לו שאלות הבהרה ולא לזמנו לחקירה נגדית בבית הדין, אלא במקרים חריגים; וכי הנחיות בית הדין חלות וישימות לא רק לגבי מומחים רפואיים כי אם לגבי כל מומחה מקצועי אחר שבית הדין נעזר בו לשם בירור השאלות השנויות במחלוקת.

            טענה נוספת בפי המבקש נוגעת להחלטת בית הדין קמא לאפשר למשיב להגיש חוות דעת מטעמו ולאפשר לנותנת חוות הדעת להעיד בבית הדין, זאת אף שתמה פרשת הבאת הראיות.

הכרעה

9.         לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, לרבות ההחלטה נשוא הבקשה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.